Vayedaber

מְטַהֶרֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ אַף מְלִיקָה שֶׁמַּכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה תְּטַהֵר טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ

Traduction

and it purifies its tereifa from its impurity, so too its pinch-ing, which permits bird offerings with regard to consumption, should purify its tereifa from its impurity.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר דַּיָּהּ כְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ וְלֹא מְלִיקָתָהּ

Traduction

Rabbi Yosei says: Although one can derive from the case of an animal that slaughter purifies the tereifa of a bird from its impurity, that derivation cannot be extended to pinching. The same restriction that applies to every a fortiori inference, namely, that a halakha derived by means of an a fortiori inference is no more stringent than the source from which it is derived, applies here: It is sufficient for the halakhic status of the carcass of a bird that is a tereifa to be like that of the carcass of an animal of a kosher species that is a tereifa; i.e., that only its slaughter purifies it, but not its pinching.

וְלָא הִיא הָתָם תֶּיהְוֵי הִיא מִשְּׁחִיטָה דְּחוּלִּין קָאָתְיָין

Traduction

The Gemara rejects this proof: And that is not so. Let it remain there, i.e., one cannot learn from it, as that is a case that comes from the slaughter of non-sacred animals. The halakha of the pinching of a consecrated bird is derived through a paradigm from the halakha of the slaughter of a non-sacred bird, and the halakha of the slaughter of a non-sacred bird is derived through an a fortiori inference from the halakha of the slaughter of a non-sacred animal. Outside of the realm of consecrated matters there is no question that a matter derived via one of the hermeneutical principles can then teach its halakha via another principle. The entire question under discussion is only with regard to the realm of consecrated matters.

Rachi non traduit

הכי גרסי' ולא היא התם תיהוי משחיטה דחולין קאתיא. הכי פירושו התם עיקר טעמא דר''מ לא יליף בבנין אב אלא מהיקש דזאת תורת הבהמה והעוף כדלקמן בפרק חטאת העוף (זבחים דף סט:) אמרינן ר''מ קרא אשכח ודרש ואי נמי תיהוי דגמר לה בבנין אב כדקתני במתני' לא מיפשטא בעיין דהא ר''מ מליקה בקדשים משחיטה דחולין גמר הוה ליה מלמד דחולין ולמאן דלית ליה דרב פפא אף על גב דלמד קדש לאו ראייה היא:

דָּבָר הַלָּמֵד בְּבִנְיַן אָב מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ וּבִגְזֵירָה שָׁוָה וּבְקַל וָחוֹמֶר וּבְבִנְיַן אָב

Traduction

§ The Gemara asks: What is the halakha as to whether a matter derived via a paradigm can teach its halakha to another matter via a juxtaposition or via a verbal analogy or via an a fortiori inference or via a paradigm?

פְּשׁוֹט מִיהָא חֲדָא מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ לָן בַּדָּם כָּשֵׁר שֶׁהֲרֵי לָן בָּאֵימוּרִין כָּשֵׁר לָן בְּאֵימוּרִין כָּשֵׁר שֶׁהֲרֵי לָן בַּבָּשָׂר כָּשֵׁר

Traduction

The Gemara states: Resolve at least one of those questions. The Gemara cites a lengthy baraita before stating the resolution inferred from that baraita. For what reason did the Sages say that in the case of blood left overnight it is fit, i.e., if blood of an offering had been left overnight and was then placed on the altar it need not be removed? This is as it is in the case of sacrificial portions, where if they are left overnight they are fit. From where is it derived that in the case of sacrificial portions which are left overnight, they are fit? This is as it is in the case of meat, where if it is left overnight it is fit, because the meat of a peace offering may be eaten for two days and one night.

Rachi non traduit

פשוט מהא. מתני' חדא מהנך בעיא:

מפני מה אמרו. לקמן היא בפ' המזבח [מקדש] (דף פד:) לרבי יהודה דדריש זאת היא העולה הרי אלו מיעוטין פרט לנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים ופריך מה ראה להוציא את אלו ולהכשיר את השאר:

מפני מה אמרו לן בדם כשר. שאם עלה לא ירד שהרי כשר באימורין אם לנו אימורין ועלו למזבח לא ירדו:

ולן באימורין למה כשר שהרי לן בבשר כשר. גמור מן התורה שזמן אכילת שלמים שני ימים אלמא אימורין גמרי בבנין אב על הדם:

Tossefoth non traduit

פשוט מהא חדא. תימה דתרתי תפשוט דכיון דמלמד בבנין אב חבירו אם כן מלמד בק''ו ומה היקש שאינו מלמד בהיקש אי מדרבינא מלמד בק''ו מדתנא דבי רבי ישמעאל בנין אב המלמד בבנין אב חבירו אינו דין שילמד בק''ו וכה''ג עביד ק''ו לעיל:

מפני מה אמרו לן בדם כשר. תימה היכי דייק מהכא דבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב דילמא לן הדם לאחר שקיעת החמה יליף מלן דאימורין דלא פסילי בשקיעת החמה אלא בעמוד השחר והדר יליף לן דאימורין הנפסלים בעמוד השחר דאם עלו לא ירדו מלן בשר ויש לומר דפשיטא ליה דאע''ג דיליף באימורים שלא הכשירו מהכשירו דבשר דם המתיר עדיף ולא ילפינן דם שלא בהכשירו מהכשירו תדע מדלא ילפינן מעיקרא לן דם מלן בשר:

יוֹצֵא הוֹאִיל וְיוֹצֵא כָּשֵׁר בְּבָמָה

Traduction

From where is it derived that if an offering that has left the Temple courtyard is then placed on the altar it need not be removed? This is derived by a paradigm, since an offering that leaves its area is fit in the case of an offering brought on a private altar.

טָמֵא הוֹאִיל וְהוּתַּר בַּעֲבוֹדַת צִיבּוּר

Traduction

From where is it derived that if an offering that has become ritually impure is placed on the altar it need not be removed? This is derived by a paradigm, since one is permitted to offer an impure offering in the case of communal rites, i.e., communal offerings. In cases of necessity, the communal offerings may be sacrificed even if they are ritually impure.

Rachi non traduit

טמא. איברי עולה טמאין מפני מה אם עלו לא ירדו:

חוּץ לִזְמַנּוֹ הוֹאִיל וּמְרַצֶּה לְפִיגּוּלוֹ

Traduction

From where is it derived that in the case of an offering that was disqualified due to the intention of the priest who slaughtered it to consume it beyond its designated time [piggul], if it was placed on the altar it need not be removed? The halakha applies there since the sprinkling of its blood effects acceptance of the offering notwithstanding its status of piggul. The status of piggul takes effect only if the sacrificial rites involving that offering were otherwise performed properly. This indicates that it still has the status of an offering, so it need not be removed from the altar.

Rachi non traduit

הואיל ומרצה לפיגולו. הואיל וחשובה הרצאת דמו לחייב עליו משום פיגול כמו שקרבו מתיריו בהכשר לפיכך אימורי פיגול שעלו לא ירדו:

חוּץ לִמְקוֹמוֹ הוֹאִיל וְהוּקַּשׁ לְחוּץ לִזְמַנּוֹ

Traduction

From where is it derived that in the case of an offering that was disqualified due to the intention of the priest who slaughtered it to consume it outside its designated area, if it was placed on the altar it need not be removed? This is derived by a paradigm, since it is juxtaposed to an offering that was slaughtered with intent to consume it beyond its designated time.

שֶׁקִּיבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ דָּמָן בְּהָנָךְ פְּסוּלִין דַּחֲזוּ לַעֲבוֹדַת צִיבּוּר

Traduction

From where is it derived that in the case of an offering for which priests who are disqualified collected and sprinkled its blood, if it was placed on the altar it need not be removed? This is derived from the halakha of these priests who are generally disqualified because they are impure, yet who are fit to perform the communal rites, i.e., to sacrifice communal offerings, when all the priests or the majority of the Jewish people are impure. In any event, the halakha of the sacrificial portions was derived via a paradigm from the halakha of meat that was left overnight, and then the halakha of blood was derived via a paradigm from the halakha of the sacrificial portions. Evidently, a matter derived via a paradigm can teach its halakha to another matter via a paradigm.

Rachi non traduit

שקבלו פסולין. אם זרקו את דמו מפני מה אם עלו הדם או האימורין לא ירדו:

בהנך פסולין. מכשירים דחזו לעבודת צבור כגון כהן טמא:

וְכִי דָּנִין דָּבָר שֶׁלֹּא בְּהֶכְשֵׁירוֹ מִדָּבָר שֶׁבְּהֶכְשֵׁירוֹ

Traduction

The Gemara questions the derivations of the baraita: But can one deduce the halakha of a matter that is not fit, i.e., sacrificial portions that are disqualified due to having been left overnight, from the halakha of a matter that is fit, i.e., the peace offering, which is permitted to be eaten for two days and one night? Similarly, how can the baraita derive the halakha of meat that was removed from the Temple courtyard from the halakha of a private altar, which has no sacred area surrounding it?

Rachi non traduit

וכי דנין דבר כו'. דקא ילפת באימורין שלא בהכשירם מנלן בבשר דהכשירו בכך וזו היא מצותו ותו היכי יליף יוצא במקדש מיוצא בבמה שכולו יוצא הוא שאין שם קלעים אלא ע''פ השדה:

תַּנָּא מִזֹּאת תּוֹרַת הָעוֹלָה רִיבָּה סָמֵיךְ לֵיהּ

Traduction

The Gemara answers: The tanna relied on the verse: ''Command Aaron and his sons, saying: This is the law of the burnt offering: It is that which goes up on its firewood upon the altar all night until the morning; and the fire of the altar shall thereby be kept burning'' (Leviticus 6:2), which amplified it, teaching that many types of disqualified offerings may be left upon the altar. The derivations written in the baraita are mere supports for those halakhot.

Rachi non traduit

זאת תורת העולה. תורה אחת לכל העולין אם עלו לא ירדו כדכתיב על מוקדה כל הלילה וכל ראיות הללו משום דממעט מזאת היא העולה תלתא פסולי מייתי מהנך מאי שנא הני מהני והעיקר מקרא ואסמכתא בעלמא הוא:

שְׁיָרֵי הַדָּם כּוּ' מַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד הַהוּא דְּפָגַע בְּרֵישָׁא

Traduction

§ The mishna teaches with regard to the sin offerings whose blood is presented inside the Sanctuary: As to the remainder of the blood which is left after the sprinklings, a priest would pour it onto the western base of the external altar. But if he did not place the remainder of the blood on the western base, it does not disqualify the offering. The Gemara asks: What is the reason that it must be poured on the western base? The Gemara answers: The verse states with regard to the bull offering of the High Priest: ''And the priest shall sprinkle the blood upon the corners of the altar of sweet incense before the Lord, which is in the Tent of Meeting; and all the remaining blood of the bull he shall pour out at the base of the altar of burnt offering, which is at the entrance of the Tent of Meeting'' (Leviticus 4:7). This means that he must pour it on that base which he encounters first when he leaves the Tent of Meeting, which is the western base.

Rachi non traduit

מאי טעמא. אל יסוד מערב הוא דכתיב בפר כהן משיח (ויקרא ד) אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד יסוד שכנגד הפתח וזו היא מערבו של מזבח שהוא כנגד פתח ההיכל ולקמן בברייתא (זבחים דף נב.) נפקא לן פר יום הכפורים מריבויא דהפר שטעון מתן דם ליסוד בפר כהן משיח ובשעיר כתיב (ויקרא טז) ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר:

אל יסוד מזבח העולה. חמש פרשיות הן בחטאת של פר משיח ושל העלם שהן פנימיות ושל שעיר נשיא ושל כבשת יחיד ושל שעירת יחיד שהן חיצוניות. בשתים הפנימיות ובשעיר נשיא כתיב בשפיכת שיריהן אל יסוד מזבח העולה. בשתים החיצונות כתיב אל יסוד מזבח סתמא וקדריש תנא תלתא אל מזבח העולה למה פירש הכתוב וה''ג לה בת''כ אל יסוד מזבח העולה של פר כהן משיח ולא יסוד מזבח הפנימי אל יסוד מזבח העולה של פר העדה שאין ת''ל אין לו יסוד לפנימי עצמו. כשהוא אומר אל יסוד מזבח העולה בשעיר נשיא שאין תלמוד לומר שאם את שיריו לא קיבל מזבח הפנימי שירי מזבח החיצון יקבל. דבר אחר וכי יש לו יסוד לפנימי עצמו אם כן מה תלמוד לומר אל יסוד מזבח העולה תן יסוד למזבחה של עולה והכא נמי בעינן תלתא למיגרס והכי גרסי' ופירושו אל יסוד מזבח העולה האמור בפר כהן משיח ולא יסוד מזבח הפנימי שלא תאמר במקום מתן הקרנות שם יהיו שפיכת שיריו:

אל יסוד מזבח העולה. האמור בפר העדה דלא צריך תו דהא איתקוש להדדי אלא ללמוד בא שאפילו יסוד אין לו לפנימי והכי מידריש הואיל ומיותר לדרשא יסוד יהיה למזבח העולה ולא לפנימי:

אל יסוד מזבח העולה. האמור בשעיר נשיא שאין ת''ל כדמפרש בת''כ בהדיא מתרי טעמי [חדא דהא] שירי דמים של עצמן של פנימי כגון בפר משיח ועדה לא קיבל הפנימי כדאמרן שיריו של חיצון יקבל בתמיה ועוד למדנו שאין לו יסוד ולקמן (זבחים דף נב.) נמי הכי פרשינן לה בשמעתין אם כן מה תלמוד לומר אל יסוד מזבח העולה תן יסוד למזבחה של עולה תן תורת שפיכת שירים יסוד להלכות מזבחה של עולה שיהא המזבח טעון בעולה ובכל דמים הניתנין עליו שפיכת שירים אל היסוד אם נשאר בכלי כלום כשזורק ממנו שתי זריקות לשתי קרנות ישפכנו ליסוד ומשום דבעולה לא כתיב שפיכת שירים איצטריך למילף מהכא:

Tossefoth non traduit

אשר פתח אהל מועד. יסוד שכנגד הפתח וזהו מערבו של מזבח שיהו כנגד פתח ההיכל כך פי' בקונטרס ולא גריס מה שכתוב בספרים ההוא דפגע ברישא משום דמשמע מטעם שאין מעבירין על המצות ולא מן הפסוק פתח אהל מועד והלא גבי חטאת אית דאמרי שירי הדם על יסוד מערבי לקמן (זבחים דף נג.) ואמר טעמא ילמוד סתום מן המפורש מחטאת פנימי משמע דמפורש בהדיא ועוד דאית דאמרי על יסוד דרומי וקאמר ילמוד ירידתו מן הכבש בסמוך לו ליציאתו מן ההיכל בסמוך לו מהיכן פשוט לו זה יותר מזה והלא בתרוייהו שייך טעמא דאין מעבירין על המצות ועוד אמרינן לקמן (זבחים דף נח:) על קדשי קדשים שירים בהדיא כתיב בהו אשר פתח אהל מועד ומיהו הא גופא קשיא דלמה לי קרא דפתח אהל מועד תיפוק לי דאין מעבירין על המצות כדאשכחן טעם זה בפ''ק דיומא (דף טו:) דפריך מאי שנא דיהיב מזרחה צפונה ברישא וגבי דישון מזבח פנימי והמנורה אמר דישון מזבח קודם משום דאין מעבירין וכן עבורי דרעא אטוטפתא אסור ויש לומר דלא שייך אין מעבירין על המצות אלא כשיש שתי מצות לפניו כגון דישון מזבח פנימית ומנורה או כגון מצות קרנות שאינו יודע מהיכן יתחיל אבל לקבוע מקום אשפיכת שירים לא קבעינן מהאי טעמא אי לאו דגלי קרא בהדיא:

תָּנוּ רַבָּנַן אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה וְלֹא יְסוֹד מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי

Traduction

The Sages taught in a baraita: There are three verses that contain the same phrase. With regard to pouring the remainder of the blood of a bull offering of the High Priest, the verse states: ''All the remaining blood of the bull he shall pour out at the base of the altar of burnt offering'' (Leviticus 4:7). This teaches that it must be on the base of the external altar, but not on the base of the inner altar, where he had sprinkled the blood.

אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֵין לוֹ יְסוֹד לַפְּנִימִי עַצְמוֹ

Traduction

The baraita continues: With regard to the bull sacrificed for an unwitting communal sin the verse states: ''And he shall sprinkle the blood upon the corners of the altar which is before the Lord, that is in the Tent of Meeting, and all the remaining blood shall he pour out at the base of the altar of burnt offering, which is at the entrance of the Tent of Meeting'' (Leviticus 4:18). This teaches that the inner altar itself has no base at all.

אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה תֵּן יְסוֹד לַמִּזְבֵּחַ שֶׁל עוֹלָה

Traduction

Finally, the verse states with regard to the sin offering of a king: ''And the priest shall take of the blood of the sin offering with his finger and place it upon the corners of the altar of burnt offering, and the remaining blood thereof shall he pour out at the base of the altar of the burnt offering'' (Leviticus 4:25). This teaches that you must give a base to the altar of the burnt offering, i.e., that the remainder of any blood placed on the altar must be poured on the base.

אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִזְבְּחָהּ שֶׁל עוֹלָה יְהֵא לַיְסוֹד אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קַל וָחוֹמֶר מָה שִׁירַיִים שֶׁאֵין מְכַפְּרִין טְעוּנִין יְסוֹד תְּחִלַּת עוֹלָה שֶׁמְּכַפֶּרֶת אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנָה יְסוֹד

Traduction

The baraita continues: Or perhaps it is not so, but rather the verse serves to teach that any sprinkling of blood on the corners of the altar of the burnt offering will be done on a part of the altar where there is a base. Rabbi Yishmael said: There is no need for the verse to teach that halakha, because it can be derived via an a fortiori inference: Just as the remainder of the blood, which does not effect atonement, requires pouring on the base of the altar, with regard to the initial sprinkling of the blood of a burnt offering, which effects atonement, is it not logical that it requires a part of the altar where there is a base?

Rachi non traduit

או אינו אלא למזבחה של עולה יהא יסוד. או אינו בא ללמד כלום על שפיכת שירים של עולה ושל שאר דמים אלא בא ללמד על הלכות המזבח במתן דמה של עולה שיתן שתי מתנותיה כנגד היסוד ולמעוטי קרן מזרחית דרומית שאין לו יסוד כדאמרינן בהאי פירקין (דף נג:):

אמר רבי ישמעאל מקל וחומר. נפקא לן הא ולא בעי קרא:

מה שירים של חטאת שאין מכפרין טעונין יסוד כו'. ורבי עקיבא גמר לה להא קל וחומר הכי ומה שירים כו' ולקמיה מפרש מאי בינייהו כו':

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא מָה שִׁירַיִים שֶׁאֵין מְכַפְּרִין וְאֵין בָּאִין לְכַפָּרָה טְעוּנָה יְסוֹד תְּחִלַּת עוֹלָה שֶׁמְּכַפֶּרֶת וּבָאָה לְכַפָּרָה אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנָה יְסוֹד

Traduction

Similarly, Rabbi Akiva said: Just as the remainder of the blood, which does not effect atonement and does not come for atonement, nevertheless requires pouring on the base of the altar, with regard to the initial sprinkling of the blood of a burnt offering, which effects atonement and comes for atonement, is it not logical that it requires a part of the altar where there is a base?

אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה תֵּן יְסוֹד לְמִזְבְּחָהּ שֶׁל עוֹלָה

Traduction

The baraita concludes: If so, why must the verse state: ''At the base of the altar of burnt offering'' (Leviticus 4:25)? It is to teach that you must give a base to the altar of the burnt offering, i.e., that the remainder of the blood of the offering must be poured on the base.

אָמַר מָר אֶל יְסוֹד מִזְבֵּחַ וְלֹא יְסוֹד מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי הָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ מֵאֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד נָפְקָא

Traduction

The Gemara discusses this baraita. The Master says: The verse states: ''At the base of the altar of burnt offering, which is at the entrance of the Tent of Meeting'' (Leviticus 4:18). This teaches that it must be on the base of the external altar, but not the base of the inner altar. The Gemara asks: Isn’t that necessary for the matter itself, to teach that the remainder of the blood must be poured onto the base of the external altar? The Gemara answers: That halakha is derived from: ''Which is at the entrance of the Tent of Meeting'' (Leviticus 4:18), referring to the external altar. Therefore, the verse mentions the altar of burnt offering to exclude the base of the inner altar.

Rachi non traduit

האי מיבעיא ליה לגופיה. שישפכם ליסוד מזבח החיצון ומיהו כל שכן אם רצה יתנם על הפנימי דמהיכא יליף מיעוטא ואי קשיא הא ילפינן מברייתא דאין לו יסוד לגמרי ההוא מייתורא דקרא ואי דרשת קמא לגופיה ותניינא למיעוטא תו לא מייתר שני להכי אלא מקרא שלישי ותו לית לך דרשא שלישי:

מאשר פתח אהל מועד נפקא. דהיינו חיצון והוה מצי למיכתב אל יסוד המזבח אשר פתח אהל מועד מזבח העולה למה לי למיעוטא:

Tossefoth non traduit

הכי גרסינן מאשר פתח אהל מועד נפקא. ואף על גב דדרשינן ליה ליסוד מערבי תרתי שמע מינה:

אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה

Traduction

The baraita teaches with regard to the sin offering of a king: The verse states: ''And the priest shall take of the blood of the sin offering with his finger, and place it upon the corners of the altar of burnt offering, and the remaining blood thereof shall he pour out at the base of the altar of burnt offering'' (Leviticus 4:25).

Rachi non traduit

הכי גרסינן אל יסוד מזבח העולה תן יסוד למזבחה של עולה ואי סלקא דעתך כדכתיב הני למה לי [קרא לשיריים] שירים הא בראי עביד להו וכי תימא דאפיך מיפך דגואי לבראי ודבראי לגואי הא אין לו יסוד לפנימי עצמו: